Aly Chiman הדליק/ה נר לזכרה ב-09/04/2019: "Hello there,
My name is Aly and I would like to know if you would have any interest to have your website here at ad-olam.co.il promoted as a resource on our blog alychidesign.com ?
We are in the midst of updating our broken link resources to include current and up to date resources for our readers. Our resource links are manually approved allowing us to mark a link as a do-follow link as well
.
If you may be interested please in being included as a resource on our blog, please let me know.
Thanks,
Aly".
אמא/ אלה קרן
כבר 7 שנים שאת לא איתנו זה מרגיש לי כמו נצח,אמא אהובה שלי כמה קשה לחשוב שלא היית איתי בכול השנים הללו!!!! גדלתי התבגרתי ואת לא ראית את כול זמן גיל ההתבגרות שלי את היית אמא מלאך ונשארת שם גם בשמיים מלאך ואמא שלי.אני אוהבת אותך אמא ועושה הכול כדאי לצאת עם תעודת בגרות..תמיד את בלב שלי ובמחשבות שלי
אני קוראת את הדברים שכותבים יקיריך על הכאב הגדול, האובדן הבלתי נשכח, על הסבל והריק שהותרת בלכתך. על יכולותיך האדירות ללכד את בני המשפחה, להשפיע טוב וחסד ללא לאות, לתת מחוכמתך לכולם. וכל שאני חשה הוא להרכין את ראשי בשתיקה כמו זו שהיה הכהן הגדול נוהג בקודש הקודשים. שתיקה של מתן כבוד עילאי למי שאת לעולמי עד!
רבקה, היום באופן מקרי נודע לי על מותך. אני עדיין מתקשה לעכל זאת... הייתי בקבוצת למידה של גננות חדשות במשרד החינוך, כאשר שאלו אותי על המדריכות הפדגוגיות שהדריכו אותי בסמינר הקיבוצים. כמובן שציינתי את שמך בגאווה גדולה. ואז המדריכה אמרה לי, וכל כך עצוב לי עכשיו. בעבודתי אני נזכרת ונתמכת בכל כך הרבה עצות , והוראה שאת לימדת אותי. ב"מילון הרגשות" שחילקת לנו, אני משתמשת כל יום, ב"דילמות" החינוכיות את מצליחה להיות שם איתי כל הזמן. כל כך נהניתי מאורח הרוח שלך. הסבלנות האינסופית וטוב ליבך. לעולם לא אשכח את ה"תרומה" בשבועות לגנים בחולון. על הנסיעה לשם באוטובוס ועל השיחה שדיברנו בדרך לשם. תמיד שיתפת אותנו בחייך הפרטיים. סיפרת לנו על הבן שלך שרוקד, על הבת הקטנה, על הדרך שלך עד להדרכה, ואנחנו נפרדנו כשהתחלת את תפקידך כראש חוג במסלול גיל הרך בסמינר הקיבוצים. ד"ר רבקה קרן, מה שאת השארת אצלי לא השאירו מחנכים רבים אצלם למדתי מכיתה א' ועד היום. אני מאמינה שאת מביטה מלמעלה, מסתכלת בעיניך המלאות סבלנות וטוב בכולנו. ומכאן אני רוצה שתדעי שהייתה לי זכות גדולה להכיר אותך וללמוד ממך, הגר פסו אדרי , השארת חותם גדול אצלי.
רבקה/ נעמה (גמליאל) טריגובוף
זה כבר מספר פעמים שאני נכנסת לאתר ועדיין מתקשה לעכל... אני מוצאת את עצמי כל פעם מנסה למצוא את המילים המתאימות, אך קשה לי עם זה שמילים אלו יהיו בגדר "דברי זיכרון". רבקה, מאז שנודע לי הדבר אני נזכרת כל הזמן בדמותך ובתקופת הכרותי אותך. אני נזכרת בחיוך שלך, בשיחות שהיו לנו ובחום והאהבה שהערפת על כל הסובבים אותך. אני זוכרת איך במקביל לטיפול המסור במשפחה ובעבודה, היתה בך תמיד ההתלהבות להשלים את עבודת הדוקטורט שלך. התלהבות זו היא שדחפה אותי ללמוד לתואר אקדמי. זה לא נתפס בעיני איך אדם כמוך, שיש לו כל כך הרבה מה לתת ולתרום, הלך לעולמו בטרם עת. רבקה, אני רוצה לומר לך תודה על הזיכרונות הנעימים ועל ההשראה. אני שמחה ומודה על כך שיצא לי להכיר אותך! יהי זכרך ברוך. נעמה
היום חל יום ההולדת של רבקה ז"ל היא אמורה הייתה להיות בת 52 אישה באמצע החיים והקרירה. היא הייתה אישה טובת לב נאה חכמה ורגישה שלא עשתה רע לאף אחד ותמיד עזרה לכולם גם לאילו שרצו ברעתה כיוון שרוע היה אצלה מחוץ ללכסיקון ולא יכלה להבין את המושג הזה. ואני שואל אם יש צדק ואלוהים בעולם למה דווקא היא הלכה מאיתנו?? זהו אבדן גדול לכולנו היא הייתה זו שהחזיקה את המשפחה מלוכדת אני עוזר כמיטב יכולתי למשפחה להשתקם אבל אין לי את היכולות שהיו לה כדי להחזיק את המשפחה מלוכדת בהזדמנות זו אני רוצה להודות למינה שעושה מעל ומעבר למען אלה בלעדיה היו הדברים ממש לא פשוטים והפגיעה באלה הייתה משמעותית מינה דעי לך שאת בשבילי יותר מאם ואני מוכן לעשות למענך הרבה רבקה אם פגעתי בך במשך שנות נישואינו אני מבקש סליחה ומחילה בכול פעם שאני נכנס לאתר זה וקורא את הדברים שכתבו עלייך אני בוכה כמו תינוק ואפילו עכשיו בזמן כתיבת מילים אילו אני יודע כמה גדולה היא האבדה ואין ממנה מרפא הבית ממש ריק בלעדייך יהי זכרך ברוך אבי
יום הולדת של רבקה-10 בינואר/ דליה מנורי (חברה)לקריאה
יום הולדת של רבקה-10 בינואר/ דליה מנורי רבקה יקירתי, היום זהו יום ההולדת הראשון בלעדייך ובנגוד לקודמיו זהו יום קשה ועצוב.... אני זוכרת שבכל שנה ביום הולדתך וגם ביום הולדתי חגגנו יחד רק שתינו, (בנוסף למסיבות משפחתיות) ואלו היו יומיים מיוחדים עבורי כי הקדשנו אותם למפגש אישי של שתינו בלבד. מספר ימים לפני המועד תמיד תיאמנו ביננו את המקום והשעה ואז היינו נפגשות וחוגגות בארוחה קטנה, בבלוי במוזיאון,או בטיול על שפת הים.חלקנו ביננו מתנות וברכות מרגשות ואני חושבת שלשתינו זה היה אושר גדול.וההוכחה לכך היא שאף פעם לא ויתרנו על המפגש גם כשלעיתים אילוצי שיגרת החיים גרמו לנו לשנות את המועד. למרות שמתחילת החודש אני מכינה עצמי שהשנה אין יום הולדת ואנו לא נפגשות התעוררתי הבוקר עם הרגשה כבדה מאוד ועצוב לי כל כך שאיננו נפגשות..... כל כך אהבתי את יום הולדתך תמיד התכוננתי אליו תמיד כתבתי לך באריכות ובפרוט מה אני מרגישה כלפייך עד כמה את משמעותית וחשובה בחיי ותמיד איחלתי לך את כל הטוב שבעולם. זכורה לי היטב ההרגשה שבמפגשינו אלו הרגשנו בבטחון ששתינו עוד נחגוג ימי הולדת רבים יחד ואף התבדחנו על כך שכאשר נזדקן וההתניידות תקשה אלינו כיצד נחגוג את יום ההולדת,אך היה ברור שלא נוותר.... אהובתי את כל כך חסרה ובכל יום אני כל כך מתגעגעת היום היתה לי נחמה קטנה שאבי וטל התקשרו ושיתפנו איש את רעהו ביום קשה זה. זו השנה הראשונה שבמקום לכתוב ברכות ליום הולדתך אני כותבת זכרונות אך אני יודעת שזכרונות אלו לא ישכחו לעולם ואת תמיד תישארי בליבי. אני אוהבת אותך אהבת אמת.
חושבת עלייך רבקה, את חסרה לי, מי יעזור לי בלכתך.../ מזל (חברה מאוד טובה)לקריאה
חושבת עלייך רבקה, את חסרה לי, מי יעזור לי בלכתך.../ מזל
אין יום שעובר ואני לא נזכרת בך. בכל מה שעברנו יחד. את נתת לי את הכוח ואת האומץ לשנות לעצמי את חיי, להתגרש, לבנות את עצמי מחדש מתוך אמונה שאדם גדול כמוך עומד לצידי. אני מתגעגעת אלייך, לך הייתי מספרת כל מה שעובר עלי. תמיד ידעתי שאכפת לך ממני,התעניינת בי, שאלת וראית אותי עד יומך האחרון. הרגשתי שהיית בשבילי יותר מאחות, החברה הכי טובה. את כל הסודות שלנו אנצור בליבי. בכל פעם שנסעת לחו"ל ,בכל חג או מועד, הרעפת עלי מתנות בשפע, בנדיבות ליבך, ברגישותך הרבה אלי ולבנותי. אני שומרת לך על ביתך, אלה. אני בקשר עם בנך,טל. אף פעם לא שמרתי על ילדים, על הילדה שלך נאותי להשגיח. היה לי קשה להיות שוב בבית ,שאת לא שם יותר ולא אראה אותך. תמונותייך מביטות אלי מכול עבר. את חסרה לי. השכל שלך,החוכמה, לו רק יכולת להשתמש בזה בשבילך. פעם ראשונה שאני שומרת על ילד. אני באה אלייך כי את בליבי, במחשבותי. אני עדיין שומעת אותך. אני מחבקת אותה ו אני מחבקת אותך. הבת שלך אומרת לי "אל תלכי, תשארי"..איזה חכמה היא. איזה תבונה מזכירה לי אותך. אני מדליקה לך נר נשמה . בכיפור, עליתי לקבר שלך. בנו לך מצבה, כמו שאהבת, מאבן טבעית, כמו שאת. טבעית ומקסימה לעד. אוהבת אותך, מזל
השבוע, כשהגעתי לסמינר, והלכתי לכתתי, הרחתי את הדשא הרענן ופרחי השיחים, והנה- חשתי אותך. איני יודעת אם בזכרון, במחשבה או בהרף עין, אבל היית שם לרגע. חלפת על פני וחממת את לבי.
לא היתה זו הפתעה בשבילי, אני יודעת שאת נמצאת. לעד!
רבקה, אימא של טל.. מעולם לא פגשתי אותך וכמה מוזר - ביום בו הלכת לעולמך , הייתי בניו זילנד אלפי קילומטרים מישראל ותמונות של טל החלו עולות בראשי ללא סיבה לכאורה..לאחר כמה שעות כאשר התקשרתי לטל לארץ הוא בישר לי שהלכת לעולמך. ב
3 ימים שלאחר מכן אף כי מעולם לא פגשתי אותך(!) חשתי אבל עצום , דכאון שקשה לתאר והיה מאוד קשה להתמודד ולהתנהל איתו - אני מניח שזה בגלל החברות הטובה ביני ובין טל שכן מעולם לא פגשתי אותך ואלו בעצם התחושות של טל שהרגשתי... והמסקנה האישית שלי מההתנסות הזו היא שהיית עמוד תווך מאוד חזק משמעותי ומשפיע בחייו של טל בעבר,להווה ולעתיד(!) ונובע מכך שגם חייהם של אחרים שמבכים על מותך, כמה מדהים!.בנוסף, עולה מההספדים באתר שעשית תהליך מדהים בתחום המקצועי ואני מקווה שהאנשים מסביבך בתחום ימשיכו את פועלך המבורך באותה התלהבות והתרגשות.יהי זכרך ברוך!
עברו כבר שלושה חודשים מאז עזבת אותנו והם נדמים לי כנצח וכרגע כאחד.
חודשים מספר לפני שעזבת אותנו, כשהיית חולה כל-כך, רציתי להגיד לך את מה שאני עומדת להגיד היום. חשבתי שמגיע לך לשמוע את הדברים האלה בעודך יכולה לשמעם. לצערי לא עשיתי את שתכננתי, וכך קרה שאת אינך איתנו עוד ודברי לא ישיגוך. אולם אני מקווה שהם יגיעו לבני משפחתך ולאוהביך ויהיו עבורם נחמה פורתא.
היכרתי אותך, רבקה, לפני למעלה מעשרים שנה, כשהיית מורה בכיתות היסוד. אני לא זוכרת למה, אבל הגעתי לביקור בשיעור חשבון בכיתתך. יצאתי מהשיעור נפעמת. כבר ביקרתי בשיעורי חשבון רבים לפני כן, אבל מעטים מהם היו ברמה ובאיכות של השיעור שלך. לא עבר זמן רב והגיעה מנהלת חדשה לבית הספר שהחליטה למנות רכזת חשבון. כששאלה בעצתי היה ברור את מי אציע. מרגע זה ואילך התחלת להתקדם בצעדי ענק בתחום ההוראה והחינוך. החל מקורס הרכזות והמדריכות למתמטיקה בתל-אביב, דרך הדרכה בבי"ס "הירדן" בשכונת התקווה, אחר-כך דרך הדרכה פדגוגית בסמינר הקיבוצים ועד לתפקיד הנכסף של מנהלת המסלול לגיל הרך. לכל אורך הדרך עקבתי אחר התקדמותך בהשתאות. נהניתי כשהיגיעו אלי מידי פעם משובים נפלאים על עבודתך מעמיתיך ומהאחראים עליך.
לצד ההתקדמות בעבודה הייתה גם הדהירה שלך במעלה הלימודים האקדמיים. לא הבנתי מאין שאבת את הכוחות העצומים ללמוד עוד ועוד, להתקדם מתואר לתואר, כל זאת כשהעבודה והמשפחה ממשיכים לקבל את תשומת הלב המירבית.
אבל מעל לכל התפעלתי כל השנים מחכמתך ומיכולת ההתמודדות שלך. כל הקשיים שפקדו אותך ואת בני משפחתך זכו לטיפול על-ידך, ותמיד בחכמה ובשום שכל. שום קושי לא הכניע אותך, יכולת לכולם. תמיד הרגשתי שיש לי כל-כך הרבה מה ללמוד ממך על דרכים נכונות לפתרון הבעיות שהחיים מציבים בפנינו.
כשאני חליתי לפני כשש שנים היכרתי בך גם את הצד האנושי הנפלא. למרות הלחצים שבהם היית נתונה הושטטת לי יד לעזרה והיית מוכנה לתת כל מה שאצטרך, ללא גבול. יכולת הנתינה הזאת שלך שבתה את ליבי.
ואז נפלה עליך המחלה, ופתאום את היית זו שהייתה זקוקה לתמיכה. היה קשה להאמין שאת, שהיית עמוד התווך של הסובבים אותך, נפגעת פתאום. אבל האמת היא שגם את סרבת להאמין, ונלחמת כל הזמן לשמור על כוחותיך ומקומך. לא נכנעת גם כשהמחלה החריפה והחלישה אותך כל-כך. מעולם לא נפגשתי עם מישהו שנלחם בעקשנות גדולה ובאומץ רב כל-כך עם מר גורלו. אפילו בימים האחרונים, כשביקרתי אותך בבית-החולים, ואת סבלת קשות עד שקשה היה לצפות בך ובסבלך, גם אז עדיין דיברת על עוד טיפול שאת רוצה לנסות, "אולי הוא יעזור..."
קשה לי לסיים את דברי, כי קשה לי להיפרד ממך. אני מרגישה שאם אמשיך לכתוב כאילו אחזיק אותך איתי עוד. אבל אני מבינה שאת אינך כאן. את הקשר שלי איתך אמשיך במחשבות עליך שאינן עוזבות אותי, ובגעגועים שרק מתחזקים עם הזמן.
הכרנו לפני עשר שנים באוניברסיטת לסטר באנגליה, כשהתחלנו את מסע הלימודים לקראת תואר הדוקטורט.
הייתי אז בתקופה אישית קשה ואת זאת שהיית שם לצדי, מעודדת ותומכת.
בסיטואציה זאת נבנה לראשונה הקשר החברי שלנו .
מאוחר יותר חיזקנו ועודדנו אחת את השנייה בתהליך הארוך של כתיבת התזה.
אהבתי תמיד את המפגשים איתך שהתקיימו בטלפון, בבתי הקפה ובבתים שלנו.
מפגשים אלה היו בזכות אישיותך המיוחדת - ללא העמדת פנים, ישירים, אמיתיים, עמוקים ומעוררי חשיבה והשראה.
דיברנו על רגשות מוכרים, עוררנו רגשות מודחקים, היו שם דילמות והתלבטויות לגבי ההווה והעתיד.
בכל השנים הללו פגשתי והערצתי את החוזק הפנימי שלך שהתבטא בהתמודדותך כלביאה עם הקשיים שליוו את חייך, את הדעה האישית המגובשת, המנומקת.
את ההכרה והתובנה שלך לגבי הגדרת הדרך המיוחדת בה תלכי.
הדרך בה בחרת לא תמיד הייתה קלה, אך הייתה הנכונה לפי אמונתך.
האמנת בה וצעדת בה גם כאשר הייתה ארוכה ורצופה בנפתולים ומכשולים.
כל דבר שעשית, אם בעבודה, אם בלימודים, אם במשפחה, אם בחברות, אם במטבח או באירוח -היה בסטנדרט של התכוונות מלאה, שימת לב לכל פרט ופרט
ציון טוב או טוב מאוד – לא היו שם,
היו שם אך ורק מצויינות והצטיינות .
בשנה האחרונה גייסת אותי לסמינר, שם יכולתי להכיר מקרוב את העולםבו השקעת את כל כולך וכישרונך בארבע עשרה השנים האחרונות. אני זוכרת באהבה את המפגשים שלנו בהם הדרכת אותי מכל הלב והענקת לי את האני מאמין שלך לגבי התפקיד שעבורי היה אתגר חדש. צר לי שמפגשים אלה היו למעשה מפגשים של פרידה ממך.
רבקה היקרה/ רוני
רבקה, כל כך השקעת בנו, בסוף השנה לכל סטודנטית כתבת מילים אישיות ואצלי לפחות קלעת. דברים שאף מדריכה לא עשתה לפנייך. רבקה למדתי ממך הרבה, מצד אחד איך לשמור על הרוח החופשית בחינוך אך תמיד הקפדת לומר שצריכים גם להיות גבולות ומשמעת- דברים שאמרת נכונים ושרק בשנה השלישית ללימודים זכינו לשמוע. באותה שנה היה לי לא קל מבחינה אישית אבל תמיד הרגשתי שלמרות הכל את יודעת שאני מתאימה להוראה. כך תמיד נתת הרגשה טובה והתייחסת אלינו בחשיבות רבה. דאגת ללמד אותנו נושאים כל כך חשובים לנו ובעיקר לילדי ישראל כמו- איך להבחין בהתעללויות, בהזנחה, נושאים חשובים מאין כמוהם. היה לך חשוב שלא רק נלמד ונגיש עבודות אלא שנתרום לקהילה, ע"י בזאר, ע"י ארגון יום חג בשבועות בחולון, ע"י פגישה עם סטודנטיות מלאום שונה לאיחוד לבבות, כך נתרמה הקהילה ונתרמנו גם אנחנו. אני מקווה שממשיכים את הרוח החינוכית הזאת בסמינר. תמיר אזכור. רוני סבח
שיר שמתאר את רגשותי/ טל קרן
אמא, אני מתגעגע אלייך. אין לילה שאת לא מבקרת אותי לפני שאני הולך לישון. השארת אחרייך חלל ריק שאני מתקשה לאחות אותו.
דברים משתנים, דברים קורים, ואני מתקשה לעכל שאת לא חווה אותם יחד איתי רציתי לספר לך שבאוקטובר הקרוב אני מתחיל ללמוד ארכיטקטורה באוניברסיטה, החלום שלי ושלך, זה מתגשם! זה קורה!
אני רוצה לכתוב ולשתף את כולם בכמה היית אמא לתפארת: חזקה, ערכית, מחבקת, לא יכלתי לבקש אמא טובה ממך. עד שאכתוב משהו ראוי, ברצוני לשתף את כולם בשיר, שמצליח במקצת לתאר את רגשותיי ומחשבותיי.
היום נמצאים כאן כל אוהבייך ומוקירייך כדי להיפרד ממך לאחר מאבקך הממושך והאמיץ במחלה הארורה.
אני מרגישה שאני לא ממש נפרדת כי חלק ממך תמיד ישאר בי, מכיוון שבמשך שנות חברותנו הרבות נתת לי כל-כך הרבה באהבתך במסירותך, בדאגתך, בנאמנותך, בנדיבותך, ברוחב-ליבך הענק, כך שאני בטוחה שיש בי עוד יתרות גדולות להמשיך את חברותנו: לדבר איתך,לצחוק איתך,לבכות איתך, להתיעץ, לשתף, לחלוק, את כמו מקור של אור גדול שהזרים אור וחום בנתינה בלתי פוסקת , כך שאוכל להכיל אותך לעד.
בטוחני כי רבים האנשים בקהל זה מרגישים כך. לא חשובה קירבת היחסים שהיה לכל אחד מכם- בכל אחד היא הטביעה משהו ממנה, חלק מליבה, לכל אחד- יש רבקה בלבו!
שמרו היטב על מה שהישאירה בכם! כעל אוצר גדול,כעל יהלום זוהר בעל סגולות מיוחדות, שמרו היטב ואל תאבדו! כי מתנה כזו- הזכות להכיר אשיות דגולה כמו רבקה קורית רק פעם בחיים.
ביום הולדתי האחרון כתבת לי כי מאז שחלית למרות שנפלו עלייך השמיים את חשה ברת מזל בחברותינו, יקירתי,בטוחני שזו טעות כי ברת המזל ביננו-זו אני- כי היית החברה הכי טובה שלי ותשארי לנצח החברה הכי טובה שלי. אוהבת אותך דליה
לפני קצת יותר משנה שמעתי את קולך בפעם הראשונה בשיחת טלפון – "מדברת רבקה קרן, אחותך למחצה. יש לי מסר להעביר לך". כך סיפרת לי אודות הגן שגרם למחלה והצעת לי לבצע בדיקה גנטית.
כשניגשתי לבצע את הבדיקה, סיפרתי לרופאה את סיפורך– "יכול להיות מאוד שאחותך למחצה, זו שמעולם לא פגשת, בשיחת טלפון אחת, הצילה את חייך", כך היא אמרה.
למרות שלא נפגשנו מעולם, רצית להזהיר אותי, להגן עלי מפני מה שאת עצמך עוברת. כמו אחות גדולה ממש.
אינני לגמרי יודעת או מבינה למה מעולם לא פגשתי אותך.
ישנם כנראה כעסים, זיכרונות צורבים ומכאיבים שאינם נוגעים לי, אך עצם ההיכרות איתי ייתכן והייתה מעלה אותם. ואולי התחשבות ברגשותיהם של הקרובים והאהובים.
הספד לרבקה/ לאה קבלי לרבקה חברתי האהובה, לכתוב הספד עלייך כמוהו כלהספיד את החיים. הכרנו כמורות בבית הספר "רמז" לפני כ- 30 שנה. ניגשת אלי ואמרת..."אמא שלי המליצה בפני להיות חברה שלך". כך החלה חברות אמיצה ורבת שנים. יחד יצאנו לטיולי שטח, ילדינו שיחקו יחד,בנינו בית באותה תקופה. הטיול הראשון שלנו לחו"ל, ללונדון ופריז, היה יחד. אני הייתי החששנית ואת היית האמיצה מלאת המרץ ומעודדת. את לילות הסדר חגגנו יחד עם משפחותינו.
את עבודתך בחינוך התחלת כמורה לכתות נמוכות. מהר מאד התקדמת והפכת למדריכה אזורית בחשבון, כאשר בתי הספר שאת מדריכה זכו להצלחה משמעותית בהישגים בזכות שיטות הלמידה המיוחדות שלך. משם עברת לסמינר הקיבוצים והיית למדריכת מורות, אח"כ לרכזת מורות הגיל הרך והכל... תוך כדי לימודים אינטנסיביים להשגת תואר הדוקטור ושמירה על התא המשפחתי.
דרכך אף פעם לא היתה קלה ,אבל הנחישות שלך להשגת המטרות עמדו מעל הכל. ותמיד... הכל נעשה באיכות.
לצידך עמדו כל העת אימך האוהבת, מינה, החברה המוערכת הקרובה ביותר אלייך - נפשך התאומה ובעלך המסור - אבי. ילדייך - מיקי, גלעד, טל ואלה היו האור בחייך.
בהליכות שלנו יחדיו שוחחנו על החיים ומשמעותם, על משפחה וחינוך, על טוב ורע, על צדק ואי צדק. גיליתי אדם שכולו טוהר, נטול אגו, אוהב צדק, טוב לב, מלא נתינה, איכותי, צנוע ואוהב. ואני אהבתי אותך. כשחלית במחלה, ביקשת את נפשך למות - כיוון שידעת שמחלתך קשה וחשוכת מרפא. למרות זאת נלחמת כל יום - באומץ ובנחישות ובכל דרך אפשרית. מצידך ומצד בני משפחתך היית מגיעה עד לקצה העולם. ושוב... לאורך כל הדרך עודדו אותך אחייך ובעיקר בעלך האוהב ואימך האהובה, הנאמנה והאצילה, שלא עזבה אותך אף לא לרגע. טיפלה בך במסירות ובהתמדה שלא ראיתי כמותה.
ריבקה, רציתי לכתוב: באנו להפרד מימך,אבל כמו שאת מכירה אותי אני עוד אגיע לקיברך ואספר לך כל פעם קצת.
במעמד זה אני מבקשת ממך סליחה ומחילה אם פגעתי בך שלא בכוונה.שימרי עלינו מלמעלה. בטוחני שתהיי ראש השומרים של עם ישראל כי עם ערכים וטוהר כשלך את תהיי הבחירה הראשונה.
הית לי חברה ואחות האחות שמעולם לא היתה לי. היום כשאני נפרדת מימך רוצה שנזכור אותך כמו שהית- פרח מזן נדיר (ואת כל כך אהבת פרחים) מפיצה את הטוב הפנימי שבך נותנת לכולנו ולפעמים שוכחת שגם לך מגיע, שצריך לחשוב גם על עצמך. ציפור שיר יפה כמו הציפורים שהית מגלה בגינה ומספרת לי עליהן, ציפור יפה הית - יפה מאד. נגעת בכולנו לזמן קצר, קצר מדי... ופתאם באמצע החיים התעופפת לך לעולמות אחרים לגעת גם בהם לעשות עולם טוב יותר גם שם.
יקרה שלי, גדלנו יחד,התבגרנו, סיפרנו סודות קטנים על אהבה, משפחה,עבודה. נלחמנו כל אחת את המלחמות שלה, ולך היו כל כך הרבה מערכות על כולן התבגרת בחוכמה - רק במערכה האחרונה אפסו כוחותייך.
והלילה כשהתעוררתי בפחד והבנה - שזהו את אינך - צפו בי מילים שפעם כתבתי לך -
במה ניכר אדם - בעקבות שמשאיר הוא בלכתו - ואת השארת בכולנו את האהבה, הנתינה והיושרה שבך.
הית אדם ואינך עוד ושירת חייך באמצע נפסקה, אך מראש הרי השלג ,בהמולה צוהלת שירייך, ילדייך, משפחתך וחבריך מפכים להם ! ואת תמשיכי להיות איתנו גם אם אינך.
לקריאה
סגור
